אם אני אומר לך שאני מקבל בערך עשרה עד שתים עשרה תקליטורים שהוגשו בכל שבוע, אני לא משקר. אז כדי שאלבום יקבל אזור באתר שלי, הוא צריך לגדול מעל כמעט כולם. תקליטור הבכורה של נייר יריב, דיאלוג, טיפל לעשות בדיוק את זה, כמו גם בעיקר מאז שיר אחד: “קסנדרה.” הרבה מהעבודה של יריב נייר מתאימה לווריד השנות ה -90: סלע קשה בינוני כמו גם גליל, ווים כבדים, כמו גם שירה מתוחה ומרקיעה מעט שמדגישים את הדרמה. זה טיול מוצק, ליתר ביטחון, כמו גם יש מספר הפתעות שנקברו כאן. כמו, “רוח הרפאים”, המנון אצטדיון מונע תוף הדומה למסיבת הגוש. כמו גם “אוסף סרטים זרים”, סה”כ אינדי רוקר בוער איטי עם פעמוני הג’ינגל של חג המולד.

אבל פנינה היא “קסנדרה.” זה מתחיל בפיטורים קלים, כינור, כמו גם כלי הקשה פשוט. ואז שירה ישירות מחוץ לאמריקה/שנות השבעים AM רדיו זמינים כמו גם לשיר “כל יום אני מבלה לבד/ומאמין לחיים במקום אחר/האם זה רוע/שגיליתי בתוכי?” זה עצוב, נטוש, כמו גם כואב להפליא.

בסך הכל, האלבום של יריב נייר הוא על Craft Not Style: אחד-עשרה המנגינות כאן מרגישים לא ברורים לפעמים, אולם כל אחד מהם כתוב היטב כמו גם ממוקד. שום דבר לא נמצא כאן במקרה. “דיאלוג” הוא הופעת בכורה מגובשת עם כמה רגעים מצטיינים באמת.

קסנדרה

רוח הרפאים

כיסוי בונוס:

סלעים (רולינג סטונס)-אתחול